מחשבון עומק וקצב של כורוס

זמן ההשהייה הבסיסי קובע את הבסיס לאפקט הכורוס על ידי קביעת זמן ההשהייה הממוצע המוחל על האות. השהיות בסיסיות קצרות (5-10 ms) מייצרות אפקט עדין יותר, דמוי פלנג'ר, בעוד שהשהיות ארוכות יותר (15-20 ms) יוצרות כורוס עשיר ומובהק יותר. הבחירה בזמן ההשהייה הבסיסי הנכון תלויה בכלי ובאפקט הרצוי. לדוגמה, השהיות קצרות לרוב מתאימות לצלילים הדוקים והמגולחים על קולות, בעוד שהשהיות ארוכות יכולות להוסיף איכות עשירה ואמביינט לגיטרות או פדים סינתטיים.

אחוז העומק קובע עד כמה זמן ההשהייה מודולציה סביב ההשהייה הבסיסית. לדוגמה, אם ההשהייה הבסיסית היא 10 ms והעומק מוגדר ל-50%, ההשהייה תנודד בין 5 ms ל-15 ms. אחוז עומק גבוה יותר מביא לטווח מודולציה רחב יותר, יוצר אפקט כורוס דרמטי ומובהק יותר. עם זאת, עומק מופרז יכול להוביל לצלילים לא טבעיים או לא מכוונים, לכן חשוב לאזן את העומק עם ההקשר המוזיקלי.

קצב המודולציה (נמדד בהרצאות) שולט במהירות האוסילטור בתדר נמוך (LFO) שמניע את השינויים בזמן ההשהייה. קצבים מהירים (למשל, מעל 2 Hz) מייצרים איכות מנצנצת או רוטטת, שיכולה להוסיף אנרגיה לשיר. קצבים איטיים (למשל, מתחת ל-1 Hz) יוצרים תנועה יותר רגועה וזורמת, אידיאלית לטקסטורות חלומיות או אטמוספריות. התאמת קצב המודולציה לקצב השיר יכולה לעזור לכורוס להתמזג בצורה חלקה במיקס.

שילוב של עומק גבוה עם קצבים מהירים יכול להוביל לצליל כאוטי או רוטט מדי שעשוי להתנגש עם שאר המיקס. זה במיוחד בעייתי על כלי נגינה מובילים או קולות, שכן זה יכול לגרום להם להישמע לא מכוונים או מעובדים מדי. כדי להימנע מכך, שקול להשתמש בהגדרות עומק מתונות עם קצבים מהירים או להחיל עומק גבוה רק על קצבים איטיים עבור אפקט יותר מבוקר. בנוסף, שימוש במסנן נמוך על האות המודולציה יכול לעזור לרסן תופעות תדר גבוה מופרזות.

בעוד שאין סטנדרטים נוקשים בתעשייה, ישנן פרקטיקות נפוצות המבוססות על סוג הכלי והז'אנר. לדוגמה, השהייה בסיסית של 5-15 ms, עומק של 30-50%, וקצב של 0.5-1.5 Hz הם טיפוסיים עבור קולות כדי להוסיף עבה עדין מבלי להעמיס על הצליל הטבעי. עבור גיטרות, השהיות בסיסיות מעט ארוכות יותר (10-20 ms) ועומקים גבוהים יותר (50-70%) משמשים לרוב כדי ליצור צליל עשיר ומרווח. פדים סינתטיים משתמשים לעיתים קרובות בקצבים איטיים יותר (0.2-0.8 Hz) ועומקים גבוהים כדי להשיג טקסטורה חלומית ומתפתחת.

כדי להימנע מבעיות פאזה, במיוחד בהגדרות סטריאו, ודא שהאותות הווט והיבש מאוזנים כראוי. אות ווט מופרז יכול להוביל לביטולים פאזיים כאשר מסכמים למונו. בנוסף, שימוש בקצבים מודולציה או זמני השהייה בסיסיים שונים מעט עבור ערוצים שמאל וימין יכול ליצור תמונה סטריאו רחבה יותר תוך צמצום בעיות פאזה. אם בעיות פאזה נמשכות, שקול להשתמש בפלאגין כורוס עם יכולות תיקון פאזה או להחיל את האפקט על מסלול כפול במקום ישירות על המקור.

צורת הגל של ה-LFO קובעת את הצורה של המודולציה המוחלת על זמן ההשהייה. גל סינוס יוצר תנודות חלקות וטבעיות, אידיאלי לאפקטים כורוס עדינים ומוזיקליים. גל משולש מציע מודולציה מעט יותר בולטת, נותן תחושה חדה וריתמית יותר. גלים מרובעים, מצד שני, מייצרים שינויים חדים בזמן ההשהייה, מה שיכול ליצור אפקט קופצני או רובוטי. הבנת צורת הגל של ה-LFO מאפשרת למפיקים להתאים את אפקט הכורוס כדי להתאים למצב ולסגנון של השיר.

קצב המודולציה משפיע ישירות על האופן שבו אפקט הכורוס מתקשר עם הקצב של השיר. קביעת הקצב לערך שמשלים את הקצב (למשל, 0.5 Hz עבור ביט איטי או 1 Hz עבור קצב מהיר יותר) מבטיחה שהמודולציה תרגיש אחידה ומוזיקלית. סנכרון הקצב לחלוקה של הקצב, כמו תווים רבעיים או שמיניות, יכול לשפר עוד יותר את האינטגרציה הריתמית של האפקט. לעומת זאת, קצבים לא תואמים עשויים ליצור מודולציה לא מחוברת או מסיחה שמסיחה את הדעת מהמיקס הכולל.